• גילעד מנו

אינפלציה נמוכה ב 2019 - האמנם?

אתמול התפרסם מדד המחירים לחודש דצמבר 2019 שנותר ללא שינוי. האינפלציה השנתית הסתכמה בעלייה של 0.6% בלבד.

הלחץ על בנק ישראל, שלא עומד ביעדיו כבר שנתיים ברצף - הולך וגובר.

התפקיד המרכזי של בנק ישראל הינו שמירה על יציבות מחירים, היעד הרשמי של בנק ישראל עומד על בין 1% ל 3% בשנה. במבחן התוצאה בנק ישראל נכשל כישלון חרוץ כבר שנתיים ברציפות.

במבחן ההתאמצות הוא לגמרי עמד בתוצאה, שכן לכאורה עשה כל מה שיכל, גם רכש דולרים על מנת להחליש את השקל, גם שמר על רמת ריבית נמוכה במיוחד, וכשהצטמצמה היכולת לעשות עוד מהפעולות האלו פרסם הודעות אמורפיות בסגנון - "נעשה כל מה שצריך".

הסמנטיקה מאוד חשובה, אך במקרה הזה לא ממש השפיעה על השוק.

בפועל, אין יציבות מחירים ויוקר המחיה מורגש כאן בעיקר בשל מחירי הדירות, אז הבעיה היא אינפלציה ולא דיפלציה, שלה גרם בנק ישראל בהורדות הריבית.

בוא נתחיל מהיסוד: מדוע צריך אינפלציה? מדוע צריך "יציבות מחירים"? בעולם דפלציוני (אינפלציה שלילית - ירידת מחירים), הפרטים במשק עלולים ליצור ציפייה להמשך יריות מחירים - ועל כן לדחות צריכה.

זכורה לי היטב הדוגמא של המרצה הראשון שלי לכלכלה על מחיר הדלק, שמחירו לחודש הבא מתפרסם מספר ימים לפני תחילת כל חודש.

כשהוא צפוי לעלות בחדות, כולם ממהרים לתחנות לתדלק, ומגבירים צריכה היום על חשבון העתיד ומתמרצים את המשק. כשהוא צפוי לרדת בחדות, כולם נוסעים עד אד הדלק האחרון, מתדלקים ב 20 ומחכים לתדלק לאחר הירידה, כלומר מצמצמים צריכה היום על חשבון מחר.

אינפלציה גבוהה במיוחד גם היא רעה, שכן אם נלך לשנות השמונים תוספות היוקר לא עמדו בקצב עליית האינפלציה, ואנשים גם אז נאלצו לצמצם צריכה במונחים ריאלים.

יציבות מחירים מפתחת קרקע פוריה לתכנון של הפרטים, אינפלציה חיובית שתואמת קצב צמיחה שומרת גם על יציבות המטבע - והצמיחה יכולה להמשיך ולהתקיים.


יעד האינפלציה

אז אחרי שחזרנו ונזכרנו למה בכלל אנחנו רוצים אינפלציה באופן רעיוני, צריך לכמת את הרעיון למספרים – יעד האינפלציה שנקבע על ידי בנק ישראל הוא יעד של 1%-3% בשנה.

כלי מסורתי - ריבית כאשר הריבית גבוהה לציבור הצרכנים יש אינטרס גבוהה לחסוך, ההלוואות יקרות ולכן אין כדאיות לקחת הלוואות ולצרוך.

לעומת זאת כאשר הריבית נמוכה לציבור קל לקחת הלוואות, להקדים צריכה היום על חשבון העתיד ובעצם להוביל לעליות מחירים. כלי הריבית משפיע באופן דומה על השקעות במשק ומשפיע על הצמיחה – אך נראה שבצד הזה המשק מתפקד לא רע בכלל ואתייחס גם לכך בהמשך.

כלי פחות מסורתי – רכישות מט"ח בשנים האחרונות בנק ישראל אימץ לעצמו כלי חדש-התערבות בשוק המט"ח.

כאשר בנק ישראל רוכש דולרים, הוא למעשה מחליש את השקל ומייקר לנו את כל המוצרים שמגיעים מחו"ל. למעשה הבנק יוצר אינפלציה מלאכותית שאינה ברת קיימא, ובוודאות לא מעוררת ביקושים במשק אלא רק מדכאת אותם, אבל זה משפר לבנק ישראל את הציון במבחן, זה מה שחשוב – לא?


כלי מדידה – מדד המחירים לצרכן

מדד המחרים לצרכן מייצג את סל הצריכה של משפחה ממוצעת בישראל, איני רוצה להכנס לכל הבעיות המתודולוגיות שיש בקביעת הסל ומדידתו.

אבל כן חשוב לי להתמקד בנקודה מתודלוגית משמעותית, סעיף הדיור.

על פי המקובל בעולם (זו לא המצאה ישראלית) מודדים את סעיף הנדל"ן לפי מחירי השכירות ולא לפי מחירי הדירות, וזאת בגלל שתי סיבות עיקריות; את הדירה לא באמת צורכים, הצריכה היא של עלות המגורים בה וזה מחיר השכירות.

הסיבה השניה היא שבמדינות רבות בעולם המערבי, מודל השכירות הוא המקובל ולא המודל של רכישת דירה ומשכנתא, וחשוב שמתודולוגיית המדידה תהיה אחידה על מנת להשוות לעולם.

מה לא בסדר? - היעד? המדידה? או שיטת הפעולה?

כנראה שהכל.


היעד והמדידה היעד שהוגדר כ 1%-3% בשנה של שינוי שנתי במדד המחירים לצרכן לא משקף יציבות מחירים במשק, אלא רק יציבות מחירים במדד עם עיוותים רבים. לצורך ההמחשה, הורדות הריבית האגרסיביות בשנים האחרונות הובילו את הצרכים ליטול הלוואות בהיקפי שיא שלא נראו כאן מעולם, חלקם הופנו לצריכה כמו רכישות רכבים, אך החלק הארי של ההלוואות שנטל הציבור שימשו אותו לרכישת דירות - שכן הצרכן הישראלי רואה במשכנתא הוצאה שוטפת (צריכה), ולא החזר הלוואה למטרות השקעה.

שיטת הפעולה בחודשים האחורנים ובמיוחד היום לאחר הסיכום השנתי של 2019 יש דיבורים על המשך הורדת הריבית, זוהי תוצאה של חשיבה תהליכית; יצא מדד נמוך, עכשיו צריך להגיב, אז בואו נוריד ריבית, גם אם זה לרמה של ריבית שלילית. אם החשיבה הייתה חשיבה תוצאתית, כלומר חשיבה של "מה התוצאה שאנחנו רוצים להשיג?" -

התשובה הייתה יציבות מחירים כללית במשק, ולא הסתכלות צרה על מדד ספציפי בעייתי.

המסקנה על שיטת הפעולה היתה הפוכה לחלוטין – העלאת ריבית על מנת לרסן את האינפלציה המשתוללת במחירי הנכסים.

להפסיק לחלוטין את ההתערבות בשוק המט"ח

התערבות בנק ישראל בשוק המט"ח גורמת נזק עצום למדינה ולצמיחה.

אומנם זה מרסן את ירידת המחירים (לצרכן כמובן), אבל זו תוצאה סמנטית וזמנית שלא יכולה לגבור על יצוא הגז ושטף האקזיטים (הבעייתי כשלעצמו), שמכניס כמויות אדירות של מטבע חוץ לגורמים פרטיים. [התוצאה העגומה היא שימור תעשיות מסורתיות והפסדיות במדינה בסבסוד בנק ישראל.

הסבסוד לדעתי צריך להיות לתעשיות הייטק, על מנת שלא ימכרו עצמן בנזיד עדשים לחברות ענק בינלאומיות ויפתחו כאן תעשיה מקומית שיוצרת מקומות עבודה רווחיים - ולא לתעשיות הפסדיות שלא מסוגלות למכור את תוצרתן בעולם בגלל השקל החזק - ובסוף להתדפק על דלתו של בנק ישראל שיושיע]. אבל גם אם נניח בצד לרגע את דעתי שבסוגריים, בנק ישראל אמור להיות גוף מקצועי נטו ולא גוף שלטוני שבוחר את מי לסבסד, בואו נשאיר את שיטות הסובסידיה ואת הבחירות את מי לסבסד לנבחרי הציבור - ולא לפקידים מקצועיים שנכנעים ללחצים של איגודי תעשיינים.

נקודה חשובה בהקשר האינפלציה - ההיצע העולמי התרחב הטכנולוגיות היום מאפשרות לנו רכישה של מוצרים באיביי ואמזון ומגוון ספקים עצום, מה שמוביל להיצע גמיש הרבה יותר - שמוביל לדפלציה של צד ההיצע, כלומר ירידת מחירים שנובעת מצד ההיצע ולא מבעיה בביקושים או בצמיחה המקומית (לעומת מוצרים שלא ניתנים להעברה כמו נדל"ן).

על בנק ישראל להתחיל להסתכל על כל המחירים במשק – זהו תפקידו.

לא להתמקד במדד המחירים לצרכן רק משום שזה מה שהיה מקובל במשך שנים, כי הוא לא רלוונטי יותר. לדעתי על בנק ישראל להתחיל ולהעלות את הריבית בצורה מדורגת, כדי להוציא לאט לאט את האוויר מבועת הנדל"ן שהתפתחה כאן. אפקט העושר ירד והצריכה תצטמצם, אך כל עוד אנחנו בתעסוקה מלאה ובצמיחה בנק ישראל יכול להמשיך בתהליך הזה, אם בועת הנכסים תתפוצץ לנו - המצב יהיה הרבה פחות נעים מאשר קצת אבטלה וצמיחה נמוכה.

77 צפיות

כל הזכויות שמורות למנו פיננסים